<h1>הרוקח סימן קי"ג</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
בוורמיישא אין אומרין למנצח ביום המילה ובמגנצא אומר והטעם כדאיתא בשוחר טוב א"ר יהושע בן לוי ט' פסוקים יש במזמור הזה כנגד ט' חדשים שהאשה מעוברת ומהו אומר דעני חייתא יעני יתהון וית רביא הדין ומשום דאית ליה צערא לינוקא אומר יענך יי ביום צרה. בהשכמה אין אומר תחנות אבל לערב נופלין וביום הכניסה אין אומר והוא רחום ועיר שיש בה שני בתי כנסיות באותו בית הכנסת שאין מלין בו מתפללין כדרכן והמברך על היין בתעניות החמורות אין צריך לטעמן אלא ליתב לינוקא ואי לא ליתביה לאימיה דרבייא. מילה ביום הכפורים מלין בחצי היום בין תפלת יוצר לתפלת המוסף לאחר קריאת התורה ומשהינן לברכה עד הלילה ובלילה יטעום המברך. מילה בט' באב מתפללין בהשכמה וגומרין קנות ומלין קודם שיאמר איוב. אבל בשפיר"א מנהג שאין מלין קודם חצות לפי שקודם חצות חל עדיין האבילות ולא יטעום עד הלילה ולא ליתביה לינוקא דילמא אתי למיסרך. בשאר תעניות שאין חמורין כל כך נותנין לתינוק לטעום ותעניות דתשובה או דשני וחמישי יטעום המברך ואין בכך כלום. מוהל שחל עליו אבילות וחל יום המילה בתוך ימי אבילות בשלשת ימים הראשונים אל יצא מפתח ביתו ובשאר ימים יתפלל בביתו ואחר כך ילך לבית הכנסת וימול. ואי ליכא אומנא אחרינא ילך אפי' ביום ראשון. ואבל מותר להיות בעל ברית והמוהל מותר לתקן הצפרנים בימי אבלו. מעשה היה בוורמיישא חל ט' באב בשבת ודחו התענית עד למחר כתיקון חכמים, ואותו היום היה יום מילה. והיה רבינו יעקב בעל ברית וצוה להתפלל מנחה גדולה אחר שש שעות והלך ורחץ הוא ובעל ברית עמו ואחר כן הלכו שנית לבית הכנסת ומלו והלכו לבתיהם ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הציבור.
ואם אין אבי הבן בעיר מברך המוהל שתי הברכות או חכם שבעיר כיון דחייבין לממהליה.
מה שנהגו לתקן ב' קתדראות לברית המילה לפי שאחת מתוקן לאליהו ויש שמושיבין עליה הוולד כדי שיברכהו אליהו. ובמדרש כתיב שכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו פורעין מילת בניהם והיו נוטלין את הערלה והיו משימים בעפר.
ומה שעושין סעודה לברית מילה משום דכתיב ביום ה"ג מל את יצחק היינו יום ח'.
ומה שעושין נר בבית הכנסת סימן הוא למשתה כדאמר בדיני ממונות (סנהדרין ל"ב ע"ב) אור הנר בברור חיל ומשתה שם. ומה שפורסין מפה על הפתח סימן למשתה כדאמרינן כל זמן שמפה על הפתח.
